התפתחותה של האומה שזורה בקשר עמוק במוסדות הרוח שלה – הלא הן הישיבות. בתי המדרשות, ליבן החי והפועם, היו מאז ומעולם בית יוצר לערכים ומוסר. קרוב לארבעת אלפים שנה, -וליתר דיוק, מאז שנת 2000 לבריאת העולם- לא פסקה ישיבה מעמנו. החל מימי אברהם אבינו, מאז ועד היום, איש מפי איש, האיר המאור שבתורה, שנתלבן בדקדוק שמועה ודיבוק חברים בבתי המדרשות, והיה מגדלור לעם ולעולם. אחרי שנות אלפיים, עם תקומת העם בארצו, שבה גם התורה למקומה הראשון, לארץ ישראל.
הישיבה הראשונה שקמה מתוך תפיסת עולם הרואה במדינת ישראל את קיומו של חזון הנביאים, היא ישיבת מרכז הרב, שהוקמה בשנת תרפ"ד (1924), לפני כתשעים וחמש שנה. כיום, מונות הישיבות הגבוהות הציוניות כשלושים וחמש ישיבות, אשר בהן שוקדים מעל ל-3,500 תלמידים ואברכים על לימודה של תורת ישראל, מקור הרוח, ההשראה וההכוונה של עמנו מדורי דורות.
בוגרי הישיבות משמשים בהנהגה הרבנית, החינוכית והערכית בקהילות ישראל בארץ ובעולם.
הישיבות יונקות את אהבת התורה, העם והארץ מתורתו ואורו של מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל הרב הראשי הראשון ומייסד הרבנות הראשית, ובנו הרב צבי יהודה זצ"ל.
מתוך לימודיהם בישיבה משלבים בוגריהם ספרא וסייפא, תורה וצבא, חיי רוח וחיי מעשה, ועמלים להאהיב את התורה ולהנחית את ערכי היהדות לעם כולו, מתוך אחריות לאחדותה וחוסנה של החברה הישראלית ומדינת ישראל.
